פלילי וסייבר /

גירוש שיפוטי וגירוש מנהלי באיחוד האמירויות: עונש משפטי או צעד ביטחוני?

ההבדל בין גירוש שיפוטי לגירוש מנהלי באיחוד האמירויות. הגירוש הוא אחד הצעדים שנוקט איחוד האמירויות לשמירה על הסדר הציבורי והביטחון החברתי, והוא מתחלק ל...

חזרה למאמרים

מאמר משפטי · פלילי וסייבר · 3 דקות קריאה · 29 ביוני 2026

ההבדל בין גירוש שיפוטי לגירוש מנהלי באיחוד האמירויות

הגירוש הוא אחד הצעדים שנוקט איחוד האמירויות לשמירה על הסדר הציבורי והביטחון החברתי, והוא מתחלק לשני סוגים: גירוש שיפוטי וגירוש מנהלי, כאשר כל אחד מהם שונה באופיו, בעילותיו ובהליכיו המשפטיים.

הגדרת הגירוש השיפוטי והגירוש המנהלי באיחוד האמירויות

גירוש שיפוטי: עונש שמטילים בתי המשפט באיחוד האמירויות על זרים שנגזר עליהם עונש שלילת חירות בפשע או בעוון, והגירוש מהווה חלק מפסק הדין הסופי.

גירוש מנהלי: צעד שנוקטות הרשויות המוסמכות, כגון הרשות הפדרלית לזהות ולאזרחות, נגד זרים הנחשבים איום על הביטחון או על הסדר הציבורי, וזאת ללא צורך בפסק דין.

הבסיס המשפטי לגירוש השיפוטי ולגירוש המנהלי באיחוד האמירויות

מבוסס הגירוש השיפוטי על סעיף 121 לחוק פדרלי מס׳ 3 משנת 1987 בדבר הוצאת חוק העונשין, כפי שתוקן בחוק פדרלי מס׳ 34/2005 ולאחר מכן בצו-חוק פדרלי מס׳ 7/2016. הסעיף קובע כי אם נגזר על זר עונש המגביל את חירותו בפשע או בעבירות הפוגעות בצניעות, יש לתת פסק דין בדבר גירושו מהמדינה. כמו כן, בית המשפט רשאי בתיקי עוון אחרים להורות על גירושו מהמדינה או לגזור גירוש במקום עונש מאסר.

ואילו הגירוש המנהלי מבוסס על ההחלטה המיניסטריאלית מס׳ 360 משנת 1997, שהוציאה את תקנות הביצוע של חוק פדרלי מס׳ 6 משנת 1973 בדבר כניסת זרים ושהייתם, כפי שתוקן בצו-חוק פדרלי מס׳ 17 משנת 2017; לפיה רשאים התובע הכללי הפדרלי או מי שהוא מסמיך מבין הגורמים המוסמכים, ויושב ראש מועצת המנהלים של הרשות הפדרלית לזהות ולאזרחות או מי שהוא מסמיך מבין המנהלים הכלליים של הרשות, להוציא צו גירוש נגד זר, אף אם יש בידיו היתר כניסה, אשרת כניסה או היתר שהייה, אם הגירוש נחוץ לטובת הציבור, לביטחון הציבור, למוסר הציבורי או לבריאות הציבור, או אם אין לו אמצעי מחיה ברור.

בהתאם לסעיף 4 חוזר לצו-חוק פדרלי מס׳ 3 משנת 2017, הועברו לרשות הפדרלית לזהות ולאזרחות כל הסמכויות והתפקידים הנוגעים לענייני אזרחות, דרכונים, כניסת זרים למדינה ושהייתם בה, שהיו נתונים קודם לכן למשרד הפנים, וזאת בהתאם לחוקים, לתקנות ולהחלטות התקפים.

עילות הגירוש השיפוטי והמנהלי באיחוד האמירויות

הגירוש השיפוטי מוחל במקרים כגון:

1- ביצוע עבירות חמורות כגון רצח, גניבה, הונאה, זיוף וסחר בסמים.

2- עבירות הנוגעות למוסר הציבורי, כגון עיסוק בזנות.

3- תיקים המאיימים על הביטחון הלאומי.

4- בחלק מהעבירות הקלות, ניתן להמיר את עונש המאסר בגירוש.

ואילו הגירוש המנהלי מוחל במקרים כגון:

1- הפרת חוקי השהייה והעבודה, כגון שהייה בלתי חוקית או הפרת היתרי עבודה.

2- קיומו של עבר פלילי, גם אם לא ניתנו נגדו פסקי דין של גירוש.

3- ביצוע מעשים המאיימים על ביטחון הציבור או מפרים את הסדר.

4- חשד כי אדם מהווה סכנה למדינה, גם ללא הוכחה שביצע עבירה.

מנגנון ביצוע הגירוש באיחוד האמירויות

גירוש שיפוטי: האדם מורחק לארץ מוצאו מיד עם תום תקופת מאסרו, אם הייתה כזו, ושמו נכלל ברשימת האסורים בכניסה למדינה, באופן זמני או קבוע לפי החלטת בית המשפט.

לא ניתן לבטל את הגירוש אלא בבקשת חנינה רשמית המוגשת לתביעה הכללית או לרשויות המוסמכות, והיא נבחנת במקרים חריגים.

גירוש מנהלי: הזר המגורש אינו רשאי לשוב לאיחוד האמירויות אלא לאחר קבלת היתר מיוחד מהמנהל הכללי של הרשות הפדרלית לזהות ולאזרחות.

יש להגיש בקשה בעניין זה למחלקת היתרי הכניסה והשהייה, הכוללת את פרטי השהייה הקודמת, את עילות הגירוש ואת ההתפתחויות שעשויות להצדיק את החזרה, בצירוף מסמכים תומכים.

לאדם המגורש ניתנת ארכה לחיסול ענייניו במדינה לאחר המצאת ערבות, ובלבד שארכה זו לא תעלה על שלושה חודשים.